"הזהב הירוק" - זה כמו הביטקויין, אף אחד עוד לא מבין מה קורה שם והוא צפוי להתפוצץ

אז על מה בדיוק מדובר?

הכוונה היא לקרבון קרדיטס (carbon credits).

נושא קצת מורכב שדורש הרבה הסברים לפני, אני אשתדל לעשות את זה תמציתי וברור.

איך הכל התחיל?

בשנות ה- 70 של המאה הקודמת הממשל הפדרלי בארה״ב העניק לעצמו את הזכות להגביל פליטות מזהמות של חברות באמצעות ה- Clean Air Act.

בשנת 1989 נולד הקונספט של קיזוז פחמני כאשר חברת חשמל אמריקאית החליטה לממן נטיעת יער בגוואטמלה על מנת לקזז את הזיהום שהיא עצמה מייצרת בקונטיקט.

אבל הדבר הרישמי הגיע בעקבות פרוטוקול קיוטו בשנת 1997 כאשר המדינות המשתתפות הסכימו לצמצם את פליטות גזי החממה, וכל מדינה לקחה על עצמה הקצאה של מכסת פליטות שהיא אמורה לעמוד בה.

כתוצאה מההחלטה הזו נולד הקונספט של carbon credits, כאשר קפיצת הדרך הבאה התרחשה בשנת 2005 אז הוצג ע״י האיחוד האירופי מנגון ה- cap and trade שעוד נחזור אליו בהמשך…

מה זה קרבון קרדיטס?

זאת דרך לצמצם את פליטת גזי החממה ע"י מתן אפשרות לחברות או למדינות לסחור במכסת הפליטות. הרעיון הוא שמי שפולט פחות פחמן ממה שמותר לו יכול למכור את המכסה העודפת למי שפולט יותר מהכמות שהוקצתה לו.

הדרך הנפוצה ביותר ליצירת קרבון קרדיטס היא באמצעות מערכת מכסים וסחר (cap-and trade system), שבה ממשלה קובעת את המגבלה על הכמות הכוללת של גזי החממה שיכולים להיפלט ממגזר מסוים במשק, כמו תחנות כוח. חברות שפולטות פחות מהכמות שהוקצבה להן יכולות למכור את עודף המכסה לחברות אחרות שפולטות יותר ממה שהוקצה להן. דבר זה יוצר תמריץ כלכלי לחברות להפחית את הפליטות שלהן ולהשקיע בטכנולוגיות אנרגיה ירוקה.

חשוב לציין שקרבון קרדיטס הם דרך להפחית פליטות פחמן, אבל זה לא פתרון להתחממות כדור הארץ. העולם צריך להמשיך להתמקד בהפחתת פליטות באמצעות שימוש באנרגיה מתחדשת, התייעלות אנרגטית ואמצעים נוספים.

ישנם שני שווקי קרדיט

יש את השוק הוולנטרי- VCM ויש את השוק המנדטורי - CCM

השוק הוולנטרי - VCM - voluntary carbon market

השוק הוולנטרי מתייחס לשוק שבו כל אחד יכול לרכוש קרבון קרדיטס מפרויקטים המפחיתים או מסירים פליטות גזי חממה, כגון פרויקטים של אנרגיה מתחדשת או נטיעת יערות. ניתן להשתמש בקרדיטים האלה כדי לקזז את הפליטות שלהם. שוק הפחמן הוולונטרי פועל ללא תלות במערכות פליטות הסחר הממשלתית ונועד לספק אמצעי לארגונים להפחית מרצונם את טביעת הרגל הפחמנית שלהם.

דרך נוספת שבה ניתן ליצור קרבון קרדיטס היא באמצעות מנגנון הפיתוח הנקיClean (CDM) Development Mechanism של אמנת האומות המאוחדות בנושא שינויי אקלים (UNFCCC). זה מאפשר לחברות או מדינות שיש להן עודף במכסות הפחמן להשקיע בפרויקטים של אנרגיה נקייה במדינות מתפתחות, ולאחר מכן להשתמש בזיכויים שנוצרו ע"י פרויקטים אלה כדי לקזז את הפליטות שלהן.

ישנן חברות צד שלישי שאחראיות לספק את הקרדיטים כתוצאה מהשקעה באותם פרוייקטים שמטרתן לייצר סטנדרט ולוודא שאכן מאחורי הקרדיטים המוצעים עומד פרוייקט אמיתי ורציני כאשר לכל קטגוריה יש מתודולוגיה משלה (אנרגיה, תחבורה, חקלאות וכד׳). נכון להיום יש 3 חברות עיקריות ששולטות בשוק הוולידציה.

הקרדיטים עצמם נמכרים ע״ ברוקרים ומפיצים, כאשר המחיר ליחידה מושפע מתו האיכות שהוא מקבל, מהשנה בה נוצר ומעוד גורמים, ולכן טווח המחירים בשוק ה- VCM הוא מאוד נרחב.

החולייה הבאה בשרשרת הם הקונים - חברות או אנשים פרטיים שרוצים לקנות קרדיטים כדי לאזן את טביעת הרגל הפחמנית שלהם. הם עושים את זה ישירות מפרוייקטים מסויימים, או דרך מפיצים וברוקרים.

המנגנון הזה הביא להקמתן של זירות מסחר בהן ניתן לקנות ולמכור קרדיטים, כמו למשל Xpansiv CBL בניו יורק ו- AirCarbon Exchange - ACX הממוקמת בסינגפור.

ויש עוד פלטפורמות וזירות מסחר רבות ברחבי העולם.

במשך זמן רב השוק הזה לא היה מעניין וגם קטן מאוד. הוא לא מפוקח ומאוד מבוזר, טווח המחירים מאוד נרחב, ומהעדר חובה חוקית, אז רק חברות בעלות מודעות סביבתית גבוהה או אינדבידואלים שהנושא מאוד קרוב לליבם היו נוטים להשתתף בו.

כל זה התחיל להשתנות בנובמבר 2021, כאשר במהלך וועידת האקלים בגלאזגו, הוחלט לאמץ את סעיף 6 של פרוטוקול פריז מ- 2015 שנוגע למכניזם וסטנדרטיזציה של ייצור ומסחר בקרדיטים.

לטענת המומחים זה עתיד לתת בוסט לשוק הוולנטרי והצפי הוא לצמיחה אקספוננציאלית בעשורים הבאים:

עכשיו בואו נדבר על מה שמעניין באמת,

השוק היותר מעניין הוא שוק ה-Compliance Carbon Market - CCM זהו למעשה השוק העיקרי שנגזר מאותו פרוטוקול קיוטו.

מידי תקופה כל מדינה שאמצה את המנגנון, מקבלת את הקצאת הקרדיטים שלה, ובהתאמה, היא מקצה הלאה לחברות תחת תחום שיפוטה. ההקצאה פר חברה משתנה לפי גודל החברה, תחום הפעילות, וגורמים נוספים.

החברה שקיבלה הקצאה יכולה להסתפק במה שקיבלה, למכור לחברות אחרות את ההקצאה הנותרת שלה (אם יש כזו), או לקנות מחברות אחרות ופחות מזהמות את יתרת ההקצאה שלהן.

כאן כבר מדובר בשוק מפוקח, בו כל החברות מחוייבות לקחת חלק (חברות החל מרמה מסויימת). בנוסף, חברה רשאית גם לקנות קרדיטים בשוק הוולונטרי, אך שם כאמור לא כל הקרדיטים מוכרים או מתוקפים באותה רמת איכות.

נכון להיום יש 4 בורסות מפוקחות למסחר בקרדיטים הללו, אחת בקליפורניה, אחת בחוף המזרחי ואחת באיחוד האירופאי וסין.

שוק הפחמן המוכר ביותר הוא של האיחוד האירופי (EU ETS), שהוקם בשנת 2005 והוא שוק הפחמן הגדול בעולם.

אז למה השוק הזה הרבה יותר מעניין?

קודם כל הוא הרבה יותר גדול ומוערך בכ- 270B$ וצפוי להגיע ל-1T$ בשנים הקרובות לעומת 0.5-1B$ בשוק הוולנטרי, אבל מה שהופך אותו לעוד יותר מעניין זה מנגנון ה- cap and trade - הקצאה שכל חברה מקבלת מהרשות שמפקחת עליה ועם זה היא צריכה להסתדר.

מה שמיוחד במנגנון הזה זה שכמות הקרדיטים מוגבלת, ולא רק שהיא מוגבלת, ה- cap יורד מידי תקופה כדי לספק לחברות תמריץ למצוא פתרונות ירוקים.

עד לאחרונה זה לא ממש הטריד יותר מידי, כי מחיר הקרדיטים היה כזה, שחברות שהזדקקו, העדיפו לקנות קרדיטים מחברות או מדינות אחרות, מאשר להשקיע במציאת פתרונות אחרים. אבל עם הזמן, וככל שההקצאה יורדת וכמות הקרידטים פוחתת, כך המחיר שלהם עולה, עד שיגיע השלב בו זה לא יהיה כלכלי לחברות לקנות עוד קרדיטים, והן יעדיפו להשקיע את הכסף במציאת פתרונות ברי קיימא.

קרדיט סוויס טוענים שהמחיר צריך להגיע ל-250$ כדי באמת להוביל למצב של net zero, כיום המחיר עומד על 28$ ועד 2030 צפוי להגיע ל-130$.

עוד הם טוענים שהמצב יוביל ל- Greenflation, כלומר, ככל שמחיר ה- carbon יעלה, כך יעלה גם מחיר הנפט והגז מכיוון שהחברות המפיקות יצטרכו לשים יד על עוד קרדיטים, מה שבעצם ייקר את התהליך וזה בלי קשר למצב כרגע בין רוסיה-אוקראינה.

לסיכום, מדובר על נכס "מוגבל" בשילוב רגולציה שתלך ותחמיר את הדרישות שלה.

עכשיו, אם אתם עדיין חושבים שמדובר באיזה ארוע שטותי וחולף ולא ממש מחייב, אז החברות הגדולות בעולם כבר נערכות לזה מבעוד מועד, ובשנים האחרונות החלה ריצה לרכישת קרדיטים והשתתפות בפרויקטים של offset, מתוך הבנה שלא ירחק היום ובארה״ב זה יהפוך לחלק מהמאזן של כל חברה.

הנה רשימה חלקית ביותר של חברות שקנו קרדיטים בשנים האחרונות, ומעורבות בפרויקטים של offset.

אז אחרי שהבנו מה זה carbon credit ואיך השוק הזה עובד, הגיע הזמן לדבר על איך משקיעים בזה?

יש מס׳ אפשרויות:

1. להירשם לאחת מאינספור הפלטפורמות וזירות המסחר שפעילות בשוק הוולונטרי, ולקנות שם קרדיטים בתקווה שמחירם יעלה ותוכלו למכור את זה חזרה במחיר גבוה יותר. כמובן שכאן צריך להבין היטב מה קונים בהתאם לוולידציה, ולקחת בחשבון שגם יש תרמיות כיאה לשוק מבוזר ולא מפוקח.

2. להשקיע בחברות שמשקיעות בתחום בעצמן, אם זה בפרויקטים שמייצרים קרדיטים, בהשקעות בחברות אחרות שמפתחות טכנולוגיות קשורות, ובכל מה שקשור מה שנקרא CCM - Carbon Capture Machine.

3. השקעה בתעודת סל שמחקה את מחיר הקרדיט, הסחירה ביותר נכון להיום היא $KRBN המייצרת תמהיל מחיר חוזה עתידי של יחידת קרבון קרדיט כפי שנסחר בבורסות המפוקחות ומהווה דרך נוחה לעקוב אחר המחיר. עכשיו לפני שתגידו לי קונטנגו - (מנגנון גלגול החוזים שנוגס משמעותית מהתשואה), אז בשונה מסחורות אחרות, אין כאן באמת עלויות אחזקה ואחסון, החוזה הוא דיגטלי, ולכן עלות גלגול החוזים היא זניחה לעומת סחורות אחרות.

נכון להיום השקעה בתעודות סל נראת לי הדרך העדיפה ביותר.

תעודות סל נוספות:

שימו לב לשינויים שהתרחשו בבורסות הקרדיט הסחירות ביותר:

אגב, גם השקעה בטסלה היא סוג של חשיפה לתחום, בדוח של Q2 שנה שעברה הם פרסמו שהכניסו קרוב ל- 680m$ ממכירה של קרדיטים. מניח שחברות בעלות אופי פעילות פחות מזהם, יכולות לעשות יופי של כסף מהדבר הזה.

עוד רעיונות יכולים להגיע מהזוית של חברות השייכות לתעשיית ה- Environmental and Facilities Services.

מידע נוסף ניתן למצוא במחקר של קרדיט סוויס.

כמובן, אין לראות באפשרויות אלו ייעוץ או המלצה.

לסיכום, מדובר בתחום יחסית חדש ולא כ״כ מוכר, אם כי בשנה האחרונה הוא מתחיל לייצר עניין והייפ. הצפי הוא עלייה משמעותית במחיר הקרבון קרדיטס ועליה בנפח המסחר בו.

כל העולם תומך במעבר לאנרגיה ירוקה וצמצום הזיהום מה שיתמוך משמעותית בתחום.

מקווה שנהנתם, עד לפעם הבאה.

מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה

הנרשמים מקבלים ראשונים התראה למייל על כל פוסט שמתפרסם.

תקרא את אלה שאתה אוהב, ואתה תמיד יכול לבטל את ההרשמה.

יבגני, Blackbull